סיפור בית הבוץ

בכל פעם שעופר ואני עברנו ליד עמוד הדגל החתוך

ומשושה האבן שמסביבו צקצקנו לנוכח הכיעור וההזנחה
ואמרנו שצריך להפוך את זה למשהו יפה.
התורן שהיה במרכז הרחבה בלב היאחזות הנח"ל,
כבר מזמן לא ראה מסדרי בוקר או הנפת דגלים.
בשלב כלשהו במרוצת השנים מישהו חתך אותו בגובה ראש של אדם,
צבע אותו בגוון אדום,
חורר בו חורים ובנה סביבו ערוגה,
ספק כמחאה אנטי מיליטארית וספק כניסיון לייצר משהו יפה יותר.
בזמן שאנחנו פגשנו אותו, התורן החתוך נראה כמו משגר טילים חלוד, מוקף עשבייה.
מעבר לכך שהיה מכוער בעצמו הצליח להשרות אווירה של הזנחה על כל שכונת ההיאחזות, שכונה שגם כך לא ניחנה ביופי באותה התקופה.
מעגל מבנים מבנייה טרומית צבאית של בטון חשוף וגגות אסבסט, שנראה ככתר אפור שעיטר את ראש הגבעה שבלב צבעון.
כמו כתר שניתן כפרס המקום הראשון בתחרות מלכת הישוב המכוער בגליל 2007 והיהלום שבכתר היה מתחם הדגל.

ואז בא הרעיון. אני כבר לא זוכר של מי הוא היה. כמו רעיונות טובים אחרים, רבים ואני ביניהם חשבו שהם הגו אותו. תכל'ס, כמו להרבה רעיונות טובים אחרים אין לו באמת אב או אם אחת, אלא משהו בלישת הרעיון וההתלהבות יחד היה מה שגיבש אותו לרעיון טוב. משושה האבנים היה מושלם כמסד למבנה מבוץ. מיקומו, גודלו וצורתו המשושית היו בסיס למבנה בצורה מעניינת, שיכלה לייצר היכל קטן ואינטימי בו כולנו נוכל להיפגש במעגל, לראות ולשמוע זה את זו. זה שהוא היה מבטון ואבן יצר בסיס נפלא למבנה בוץ. כפי שנוהגים לומר במעגלי הבנייה הטבעית: "מבנה בוץ צריך כובע ומגפיים". כובע משמע גג רחב שוליים להגן על הקיר מפני גשם, מגפיים משמע מסד מחומר עמיד למים שימנע עלייה נימית של מים אל תוך הבוץ.

רצינו חלל עגול, פתוח, ללא עמודים במרכז, 
שיאפשר לכולם לראות את כולם.
בעקבות ביקור במרכז המדיטציה של קהילה אקולוגית באוסטרליה הייתה לי פנטזיה לעשות גג בשיטת reciprocal roof – קורות בתמיכה הדדית. הראיתי תמונה של גג כזה לעופר וליאן והם ישר התלהבו. שיטת בניה זו יוצרת תקרה בצורה ספיראלית, בעלת מראה מתעתע – היא נראית כאילו היא בתנועה למרות שהיא סטטית לחלוטין.
את המבנה בנינו יחד, אנשי צבעון ומתנדבים, גברים ונשים, מסנאדות מעצי ברוש מיער ברעם שנדרש היה להוריד כחלק מדילול חורש. את הקירות בנינו מבוץ מקומי מעורב עם רסק גזם, גם כן מיער ברעם. את החלונות מיקמנו בעיקר לכיוון השמש החורפית. החלונות היו בעצם שמשות רכבת פסולות שקיבלנו בתרומה מקיבוץ מצובה. בראש הגג בנינו מעין פגודה, עם חלונות לפריקת החום בקיץ. עם השנים הוספנו ותיקנו דברים.